חשיבותו

כפי שכותב אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה (פרק ג, הלכה א) עד שנתיים אחר החתונה זהו זמן בו אין "רחיים על צווארו" – אין על האדם עול של פרנסה וטיפול בילדים. בשל כך, זהו זמן בו עליו להמשיך ולשקוד על לימוד התורה.

בדור האחרון בדרך כלל לימודים אלו ממשיכים במסגרות ה"כוללים".

הרבי אמר ששנים אלו חשובות ביותר ומהן נמשך שפע לכל המצטרך בהמשך החיים. כן, אין להטריד את עצמו בפרנסה וכו' בשנים אלו.

וכך כותב הרבי (בכתב יד קודשו): "סדר החיים כשהבעל לומד תורה חלק מיומו (על כל פנים) מובן שזוהי ההתחלה הנכונה ושצריכה להיות בבני ישראל [כיוון שהחתונה היא ההתחלה של בניין עדי עד]".

ובמקום אחר (אגרות קודש): "וכיון שהנוהג שהלימוד בכולל הוא לערך שנתיים ימים, דעתי בנידון שזה וודאי כן צריך להיות".

ההחלטה

על אף חשיבות הלימוד בכולל, יש כאלו שאינם מתאימים לכך. מעבר לכך, ההחלטות בנושא צריכות להיות משותפות לשני בני הזוג בהסכמה מלאה. בשל כך, כדאי שידברו ביניהם כיצד לנהוג יחד עם ההתייעצות עם המשפיע/ה עד להגעה להחלטה הנכונה ביותר עבורם.

וכך כותב הרבי (בכתב ידו הנ"ל): "… אבל מובן גם כן שזהו קשור בהגבלה ומדידה וקצת צמצום בנוגע לגשמיות. וכיון שזהו נרגש בחיי היום יום, ומאידך צריכים להיות החיים דבני ישראל כמו שנאמר מתוך שמחה וטוב לבב ובטחון, הרי צריכה להיות הסכמה על סדר חיים כזה, מראש והסכמה מלאה ומתוך שמחה … ואם יסכימו שניהם על זה ובאופן הנ"ל, יהי רצון שיהא כל זה בשעה טובה ומוצלחת".

שילוב תורה ומלאכה

מי שאינו יכול ללמוד כל היום בכולל ו/או מי שטרוד בענייני פרנסה – עליו לדאוג עוד קודם החתונה למקום עבודה בו יתאפשר לו לקבוע עיתים לתורה "פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית" בנגלה ובחסידות עם חברותא.

וכך כתב הרבי לאחד החתנים (בכתב ידו הקדושה): "בנוגע לכולל: עניין של כולל הוא אשר מי שחשקה נפשו בתורה וכל חפצים לא ישוו בה בעיניו, מקילין עליו למלאות תשוקתו ומסלקים הבלבול דדאגות הפרנסה.
אבל המחליט שעליו להתעסק דווקא בפרנסה כפשוטה, וטרוד בחיפוש כזה. ושתי המשפחות וזוגתו שיחיו מסייעים לו בהטרדא ובפיזור הנפש כו' … מה תועיל ביאתו למקום הכולל למשך איזה שעות ביום? והרי זה ביטול זמן וכו' וכו' וד"ל.
ועל פי החלטתם הנ"ל (בנוגע לעבודה), יחפש עניין של פרנסה מלאה, ויקבע עיתים לתורה על כל פנים בכל יום בנגלה ובחסידות בחברותא".