המנהג

מנהג ישראל לשהות בתקופת טרום החתונה במקום תורה – ישיבה וכיו"ב, מקום המנותק מכל התעסקות בענייני העולם הזה והמאפשר לשקוע בלימוד התורה ובעבודת השם – ההכנות האמיתיות לחתונה.

חסידים נוהגים לבחור בשהייה בחצר הרבי – ב-770.

תקופה מיוחדת זו מכונה בלשון הרבי: "יקר מכל יקר", שכן כל רגע בה – משפיע על כל החיים.

טעם המנהג

אומר הרבי בשיחת ש"פ תולדות תשי"ג:

מבואר בכמה מקומות, שבמשך שלוש השנים מהעקידה ועד לנישואיו עם רבקה – היה יצחק בגן עדן, וכמו שדרשו רז"ל על הפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה" – שיצא מגן עדן, ואז בדיוק הביא אליעזר את רבקה. והסיבה היא בכדי להשמר "מעין הרע" (שניצל מהעקידה).
ועל פי זה אומר הרבי בשם אדמו"ר הקודם: שצריך להיות אצל כולם – שצריכים שמירה.
דהיינו, מכיוון שעניינו של גן עדן הוא – שרע לא יכול להתקיים שם (ובגלל זה הרי אדם הראשון גורש ממנו), ומכיוון שהחתונה צריכה לפעול עניין של "בניין עדי עד" – לכן צריך להיות במקום ששומר מכל דבר רע.