המנהג

נוהגים שהחתן, הכלה וכל מי שקשור אליהם מוסיפים בנתינת צדקה ביום החופה מעבר לרגילותם.

עדיף שהסכומים אותם נותנים החתן והכלה יהיו מכספם הפרטי.

הזמנים העיקריים לנתינת הצדקה (מלבד שאר היום) הם:
1. מיד בבוקר.
2. קודם החופה.
3. מיד לאחר החופה.

חשיבותו

מדברי הרבי:

הצדקה היא "כוס ישועות" דרכה נמשכת צדקתו של הקב"ה בכל המצטרך ובאופן של שלימות, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. ענין זה מתבטא ביתר שאת ביום החופה, כאשר עומדים להקים "בניין עדי עד, לעד ולעולמי עולמים", זמן בו זקוקים להמשכת הברכות באופן של גדלות, הרחבה והעמקה. לכן נכון וראוי שהחתן והכלה יתנו צדקה מממונם בבוקר יום החתונה.

השתתפות במצווה

הרבי דיבר מספר פעמים על כך, שכל הקשורים עם החתן והכלה, יכולים להיות שותפים במצוות הצדקה לזכותם. ובכלל זה:

1. האחים (התוועדויות תש"נ, חלק ג', עמ' 113)
2. הסבים (התוועדויות תש"נ, חלק ג', עמ' 113)
2. השדכנים (התוועדויות תש"נ, חלק ב', עמ' 29)
3. המחנכים (התוועדויות תש"נ, חלק ג', עמ' 113)
4. המברכים את השבע ברכות בחופה (התוועדויות תשמ"ו, חלק ב', עמ' 488)
5. קרובי המשפחה יתנו צדקה לזכותם. (התוועדויות תשמ"ו, חלק ב', עמ' 488)
6. ידידים וחברים (התוועדויות תשמ"ו, חלק ב', עמ' 488)
7. כל מי שמשתתף בשמחה (התוועדויות תשמ"ו, חלק ב', עמ' 488)

מכיוון שכך, חשוב להניח על השולחנות באולם, קופות צדקה ומטבעות, בכדי שהאורחים יתנו לזכות החתן והכלה.

סעודת עניים

המנהג וטעמו

איתא בספר הזהר הקדוש, שבכל סעודת שמחה שאדם עורך מגיע מקטרג ובודק האם הוא נתן גם לעניים לסעוד, ולכן יש צורך להזמין גם עניים לסעודתו.
הרמב"ם מוסיף ואומר, שכאשר אדם עושה סעודה ואינו משמח את האומללים יחד עמו, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו ר"ל.

לכתחילה יש לתת לעניים לאכול בסעודה עצמה, ובאם לא מתאפשר – במקום אחר, וכן ניתן לעורכה בימים הקודמים.

הרבי עורר לחזק קיומו של מנהג ישראל מדורי לדורות לערוך 'סעודת עניים' יחד עם שמחת הנישואין.

לאור זאת נהוג לתרום בימים הסמוכים לחתונה למוסדות צדקה וחסד כבית התבשיל וכדומה, המגישים מזון וארוחות לזקוקים לכך.

רצוי לתרום לעניים בעיר המגורים של החתן והכלה, מכיוון ש"עניי עירך קודמים".