המנהג
בכל קהילות ישראל נהוג לכבד את החתן בעליה לתורה בשבת שקודם חתונתו. ה'חיוב' של עליה זו קודם לכל שאר ה'חיובים' בעליה לתורה.
גם למנהגנו, מתעטף החתן בטלית בעלייתו זו, אך אין צורך לברך עליה.
לפי דברי הרבי ישנה מעלה מיוחדת בעליה לתורה בארבע אמותיו של האדמו"ר.
המנהג הנפוץ הוא שהחתנים עולים לתורה וחוגגים 'שבת אויפרוף' בשבת האחרונה לשהותם בחצרות קדשנו לפני החתונה, אף אם אין זו השבת הסמוכה לחתונה. במקרה כזה ראוי לעלות שוב לתורה בשבת הסמוכה לחתונה.
נהוג להשליך על החתן לאחר סיום העלייה לתורה מיני מתיקה. יש לשים לב שלא יבוא האוכל לידי "ביזוי אוכלין".
לאחר התפילה, נוהגים לערוך קידוש – התוועדות חסידית לכבוד החתן, במהלכה חוזר החתן מאמר חסידות. גם בהתוועדות זו יש להקפיד על "ההגבלות הידועות" בנוגע לשתיית משקה, בפרט בעקבות התייחסויותיו המפורשות של הרבי אליה.
מקובל שבשבת זו עורכים גם בבית הכלה 'שבת כלה', בה בנות משפחת הכלה וחברותיה שמחות עמה.
הטעם למנהג
כאשר יהודי עולה לתורה הוא מברך את ה' על כך ש"חיי עולם נטע בתוכנו", כלומר שעל ידי העליה לתורה וההבטה באותיותיה נעשה דבוק ומקושר בחיי הקדושה התורניים, שהם חיים נצחיים.
בכוח נצחיות זו מקבלים את היכולת לבנות "בניין עדי עד", דור ישרים יבורך – בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, שהרי על ידי החתונה מתגלה "כוח האין סוף שבנבראים", וזה נפעל על ידי התורה.
*
לקראת כל מאורע חשוב בחיים יש לעורר הדבקות בה' ע"י התקשרות בתורה, על אחת כמה וכמה כאשר יהודי נמצא לפני קיום מצווה יסודית של בניית בית בישראל ויצירת המשכיות לעולם, שעליו להתקשר עם התורה הקדושה.
כל אדם מישראל הוא עולם ומלואו (כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא), וכשם שעל כללות בריאת העולם נאמר בזוהר: "כד ברא קוב"ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא", כלומר שהעולם נברא על יסוד התורה; כך הוא גם בהקמת ובנין "עולם קטן זה האדם".
הנישואין הם השלמת בריית האדם, שכן מבואר בזהר שלאמיתו של דבר נשמתו של החתן ונשמתה של הכלה הם נשמה אחת, אלא שבירידתה למטה נתחלקה לשני חלקים, וכתוצאה מכך אפילו גופם הוא באופן זה שהם חלקים של גוף אחד, ולבדם נקראים "פלג גופא". במשך שנים אין חלק אחד יודע על קיומו של החלק השני, ובשעת הנישואין נפגשים שני החלקים ומתאחדים בשלמות.
כאשר מתכוננים לבנות בית בישראל ולהשלים שני חצאי הנשמה יחד, צריך הדבר להיות מיוסד על אדני התורה. אחת הדרכים ליצוק את הבסיס הנעלה הזה, היא במעמד העליה לתורה בשבת קודש שממנה מתברכים כל שאר ימות השבוע שלאחריה, ובכללם יום החופה.
אך ניתן לשאול, מדוע מבססים את הבית היהודי בקריאה בתורה בפשטות ולא בהתעמקות בחלקים העמוקים שלה?
התשובה לכך היא כמובן שצריך לבסס את הבית על כל חלקי התורה. אך דווקא בהתקשרות בתורה שבכתב, שלכאורה זוהי קריאה פשוטה ולא לימוד והבנה מעמיקה, ישנה מעלה ובניית הבסיס:
ידוע ש"חתן נחית דרגא", לאחר הנישואין ישנם ניסיונות וקשיים רבים כמו טרדות הפרנסה, חינוך הילדים, שלום בית, ניסיון של היצר לגרור את האדם לתאוות והתעסקות בחומריות. גם אדם שראשו מלא בתורה בהשגה והבנה, אינו יכול להתגבר על קשיים, אלא דווקא ע"י כוחה של אמונה פשוטה וטהורה וקבלת עול מלכות שמיים.
כלומר, דווקא ע"י הקריאה באותיות התורה ללא הבנה והשגה, מתוך קבלת עול ואמונה תמימה, ניתן להתגבר על הקשיים. את הבסיס לזה יוצקים בעליה לתורה בשבת שלפני החתונה.
בנוסף, בטרם יעסקו החתן והכלה בקיום העולם בכך שיביאו צאצאים, על החתן מוטל להתחבר לאותיות התורה, שאותיות אלו מקיימות את עשרת המאמרות שבהן נברא העולם. התהוות העולם היא על ידי אותיות התורה כמו שכתוב "אסתכל באורייתא וברא עלמא", כך גם כל יהודי הוא עולם שלם, המקיים את העולם בכוחה של התורה.
עליה לתורה בחדרו הק' של הרבי
לאחר י' שבט תש"י, כ"ק אדמו"ר התייחס למעלה שבעליה לתורה בחדרו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ:
נתינת כח מיוחדת אצל מי שזוכה לעלות לתורה בחדר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שבו התפלל ולמד, ובו התקשר עם בחינת יחידה דכמה וכמה מישראל שקיבל ליחידות, שע"י זה ניתוסף עוד יותר בהעניין 'דחיי עולם נטע בתוכנו', חיים אמיתיים בלי הפסק, להיותם חדורים בקדושה שהיא אין סוף.