המנהג
מנהגנו שבימים הסמוכים לחתונה, החתן והכלה אינם הולכים לבדם ממקום למקום אלא בלוויית מישהו אחר ל'שמירה'.
ליווי זה נצרך אף בתוך מבנה.
מסופר על הרבי שבהיותו חתן דקדק לא לשהות לבד בימים אלו אפילו בבית, וכן לא עבר מחדר לחדר בתוך הבית ללא שמירה.
כמו כן מנהגנו שהחתן והכלה בשבוע ה'שבע ברכות' הולכים ממקום למקום בליווי מישהו אחר ל'שמירה'.
הטעם לשמירה לפני החתונה
בשבוע שלפני החתונה החתן והכלה זקוקים לשמירה, מפני שבתקופה זו כוחות הטומאה מנסים להזיק להם ח"ו.
מה מיוחד בשבוע זה שדווקא בו חוששים?
בימים אלו החתן והכלה עומדים בפני קיום מצווה גדולה שהיא מעמודי התווך והבסיסים של העם היהודי – יצירת המשכיות קדושה לעם ישראל ולעולם. מוסבר בתורת החסידות שכוחות הטומאה יונקים את הכוחות שלהם מהקדושה. ככל שבמקום מסוים יש קדושה גדולה יותר, כך מנסים להתלבש בו כוחות טומאה חזקים יותר.
הדבר בא לידי ביטוי בתחומים רבים, ודוגמה לדבר מצינו בהלכות טומאת מת:
בין אופני הטומאה המנויים בתורה, הטומאה החמורה ביותר היא של מת, הקרוי "אבי אבות הטומאה", ומטמא אף 'באוהל' – כאשר אדם או חפץ מצוי תחת קורת גג משותפת עם המת. יחד עם זאת, דין זה חל בכניסה לאוהל שיש בו מת מישראל, אך מת מאומות העולם אינו מטמא באוהל.
ולכאורה הדבר תמוה, שהרי דווקא ביהודי שוכנת נשמה שהיא חלק אלקה ממעל ממש, וקדושתו נעלית שלא בערך לשאר העמים. וקדושה זו אינה רק מצד נשמתו, אלא גם על הגוף נאמר "ובנו בחרת מכל העמים" ונעשה קדוש (תניא פמ"ט). אם כן, כיצד יתכן שטומאת מת יהודי חמורה משל גוי, ודווקא הוא מטמא באוהל ולא מת גוי?
התשובה לכך נעוצה במה שהוסבר קודם: כוחות הטומאה משקיעים מאמץ גדול לינוק חיות היכן שיש קדושה גדולה יותר. מכיוון שכך, כאשר גוי מת אין לכוחות הטומאה מה לחפש בגופו, מכיוון שאין בו שום קדושה. אך כאשר יהודי מת, כוחות הטומאה מנסים להתלבש בגופו ולינוק ממנו ולכן הטומאה תהיה חזקה יותר.
כ"ק אדמו"ר כותב: "אין הקליפה מתגרית ומתדבקת אלא בקדושה, לפי שהטומאה רצה אחר מקום יניקה".
כלומר, הטומאה מחפשת מקור יניקה. וככל שיש קדושה גדולה יותר, כך הסטרא אחרא מנסה להתלבש בה בצורה חזקה יותר ומזה נגרמת טומאה גדולה יותר.
לפי יסוד זה מובן הצורך בשמירה לחתן ולכלה בסמיכות לחתונה: מכיוון שבשעת נישואיהם מקיימים מצוה נעלית עד כדי כך שנעשים שותפים של הקב"ה – כוחות הטומאה ינסו להזיק, לינוק ולקבל מהם השפעה.
מקור נוסף לצורך בשמירה על החתן והכלה בסמיכות לחתונה, ניתן למצוא בנישואי יצחק ורבקה. נאמר בתורה שכאשר רבקה הגיעה מחרן לבאר שבע, "ויצא יצחק לקראתה". שואל המדרש: מהיכן יצא? ומבאר, שבתקופה שלפני החתונה שהה יצחק בגן עדן שהוא המקום השמור ביותר מפני המזיקין. ורק כאשר רבקה הגיעה אליו בכדי להינשא, יצא יצחק מגן עדן.
זה גם היסוד למנהג חסידים לשהות בתקופת ההכנה לחתונה במקום שמור ורחוק מהוויות העולם, כגון בישיבה, ובייחוד בחצרות קדשנו במחיצת כ"ק אדמו"ר.
הטעם לשמירה לאחר החתונה
הטעם לשמירה בשבוע שלאחר החתונה, הוא מפני שחתן וכלה לאחר חתונתם ובימי המשתה (שבע ברכות) דומים למלך ולמלכה. וכמו מלך ומלכה שאינם יוצאים בלא ליווי ושמירה, כך גם החתן והכלה צריכים ליווי שכזה.
הדבר אף נפסק להלכה, והרמ"א פסק שאסור לחתן ולכלה לצאת בלא ליווי בכל ימי המשתה.