סעודת הווארט

 

מהות הסעודה

לאחר שבני הזוג באו בקשרי שידוכים וקיבלו ברכת הרבי, עורכים סעודת מצוה שנקראת בשם "ווארט" (מילה), דהיינו שבה החתן והכלה מתחייבים להינשא זה לזו.

יש הנוהגים לקיים מיד בסגירת השידוך מעמד אמירת "לחיים" ספונטני, וכעבור כמה ימים לערוך סעודת "ווארט" נרחבת יותר. ויש הנוהגים לערוך סעודה אחת לשניהם.

 

חשיבות הסעודה

אדמו"ר הזקן פוסק שסעודה זו היא סעודת מצווה, ולכן יש לסעוד אותה על הפת.

אדמו"ר הריי"ץ הורה כי מחמת חשיבותה של סעודה זו, ניתן לנגן בה את ניגון ארבע בבות אותו מזמרים רק בזמני סגולה.

 

ארגון הסעודה

• מנהג ישראל שאת ה'ווארט' עורך צד הכלה.
• הרבי הורה שאין לבזבז ממון רב על סעודה זו.
• הרבי הדגיש והורה שכל התאספות לכל מטרה, גם הקדושה ביותר – צריכה להיות בהפרדה מלאה בין נשים וגברים.

 

תוכן הסעודה

במהלך סעודה זו עורכים 'קנין' בין החתן והכלה (כמפורט בנפרד), אך 'תנאים' כותבים למנהגנו רק ביום החופה. 

נהוג שהחתן חוזר מאמר חסידות במעמד זה.

 

קניין בווארט

 

מהות הקניין

בסעודה זו נהוג לעשות 'קניין' בין החתן לכלה, בו הם מתחייבים להינשא האחד לשני.

קניין זה הוא קניין דברים בלבד ולא התחייבות על עצם הנישואין עצמם, בשונה מעריכת 'תנאים' שהם שטר כתוב שהוא התחייבות גמורה שאי אפשר לחזור ממנה.

לפיכך נקראת הסעודה בשם 'ווארט' שפירושה הוא 'מילה', דהיינו שמצהירים ע"י הקניין על כוונה רצינית להתחתן. 

 

סדר עריכת הקניין

פעולת הקניין נעשית לעיני שני עדים כשרים, שאינם קרובי משפחה ביניהם, ואינם קרובים של החתן או הכלה.

את הקניין מבצעים באמצעות בגד. יש המקפידים שגודלו יהיה לפחות טפח (8*8 ס"מ), כגון כיפה או מפית בד. אך כל בגד שלם, כגון גארטל – יכול לשמש לקניין.

אחד העדים מוסר את הבגד הנבחר לחתן והחתן מגביה אותו 3 טפחים ביד ימינו, בהגבהה זו החתן קונה את הבגד והעדים "קונים" ממנו את ההתחייבות שלו.

לאחר מכן מחזיר החתן את הבגד לעד והוא מוסרו לכלה שתגביה אף היא.

 

כתיבת התנאים

למנהגנו, אין כותבים את ה"תנאים" בווארט אלא ביום החתונה.

 

שבירת צלחת חרס

לאחר מעשה הקניין, נפוץ המנהג שאימהות החתן והכלה שוברות יחד צלחת של חרס על גבי הרצפה, ולאחר מכן מברכים את החתן והכלה בברכת מזל טוב.

נהוג שהצלחת תהיה דווקא של חרס, מכיוון שבשונה מזכוכית או מתכת שניתן לחדשם ולצרפם, כלי חרס שנשבר הינו חסר תקנה.

ישנם כמה טעמים למעשה זה:
א. זכר לחורבן.
ב. בכדי שיתקיים "וגילו ברעדה".
ג. מובא בשם הבעל שם טוב: לאחר הנישואין אם מתחרטים – יש להם תקנה ככלי מתכת; אבל את ההתחייבויות של קודם החתונה גם אם מתחרטים – אין להם תקנה ככלי חרס שנשבר, ועליהם להתחתן.