הכנות החתן
קודם ההליכה ל"באדעקעניש", השושבינים מלבישים את החתן בסירטוק, עליו קיטל ומעל שניהם מעיל (לכסות את הקיטל). מקובל להשתדל שחלק מהבגדים יהיו בגדי הרבי.
קודם ההליכה לחופה ולכיסוי פני הכלה, האבות מברכים את החתן ב"ברכת הבנים", בדומה לערב יום כיפור.
יש הנוהגים, קודם ההליכה לחופה ולכיסוי פני הכלה, להכריז: "ברגל ימין ובשעה טובה ומוצלחת"!
אחיזת נר ע"י שושביני החתן
יש הנוהגים שמרגע ששושביני החתן אוחזים בו, עליהם לאחוז בידם השנייה נר שישאר דלוק עד לסיום החופה. הנרות הללו הינם זכר לברקים שהיו בשעת מתן תורה – זמן קידושי הקב"ה וכנסת ישראל.
ויש הנוהגים שאוחזים בנרות רק לאחר ה"באדעקעניש", מכיוון שזמן החופה מתחיל רק לאחר הכיסוי.
ולמעשה כדאי להתייעץ עם רב.
הובלת החתן ל"באדעקעניש"
כאשר השושבינים יוצאים להוביל את החתן ל"באדעקעניש", מתחילים הסובבים לנגן את ניגון "ארבע בבות" וממשיכים לנגנו עד הגעת הכלה למקומה תחת החופה.
יש המשלבים ליווי מוזיקלי (מוקלט או כלי נגינה חי) שיסייע למלווים בנגינה בדרכם אל החופה.
יש המקפידים שעדי הקידושין יראו את פני הכלה לפני שהחתן מכסה אותן.
מנהג כיסוי פני הכלה
החתן נוטל פיסת אריג אטומה (הינומה) ומכסה את פניה של הכלה.
לאחר מכן נהוג שהאבות מברכים את הכלה ב"ברכת הבנים".
טעמים למנהג
- מטעמי צניעות.
- מחשש עין הרע.
- יש דעה שקניין הנישואין נעשה ע"י ההינומה. לסברה זו, עדי הקידושין מוכרחים להיות בזמן שהחתן מכסה את הפנים של הכלה בהינומה, כדי שיראו במו עיניהם את מי הוא מקדש; אמנם יש הטוענים שאין צורך בכך, מאחר שכולם יודעים מי הכלה.
מכיוון שחוששים גם לדעה זו, מותירים את הכיסוי על פני האשה עד סיום החופה, בכדי שהחופה (הנישואין) לא תחול לפני הקידושין.
- בדרך פנימיות התורה, מבאר זאת כ"ק אדמו"ר הריי"ץ (בד"ה לכה דודי): כפי שבקשר בין משפיע למקבל, קודם יורד המשפיע בקירוב חיצוני אל המקבל, לאחר מכן עולה המקבל אל מקום המשפיע ואז נעשית השפעה פנימית; כך גם בחופה, החתן יורד תחילה ומכסה את פני הכלה ולאחר מכן הכלה עולה ומגיעה אליו בחופה וכו'.